ביקור בהפתעה

אני בדרך כלל לא קופצת לבקר אנשים בהפתעה, כי אני יודעת שרוב האנשים מעדיפים שיתקשרו אליהם קודם וייתנו להם זמן להתארגן, אבל לפעמים זה קורה וזה יכול ליצור מצבים מוזרים.

הבעיה העיקרית כשקופצים למישהו הביתה זה שפתאום יכולים לגלות עליו דברים שלא ידענו. לרוב לא באמת מתגלים סודות אפלים או מביכים מדי, אבל עדיין לכל אחד יש את הדברים שהוא רוצה להסתיר. הדוגמה הכי טובה זה חברה שלי שתמיד כשאני באה אליה הכול נראה סופר מתוקתק ומסודר, וכשקפצתי אליה פעם אחת בלי להודיע מראש, מה שראיתי היה בית מבולגן ורועש כמו שאף פעם לא ראיתי קודם. היא הייתה נורא נבוכה ואני צחקתי וחיבקתי אותה. זה רק גרם לי לאהוב אותה יותר!

ואיך אצלי? אני גם מעדיפה שלא יקפצו אליי בלי להודיע. אמנם זה נחמד לקבל פתאום ביקור ממישהו שאוהבים ולא ציפינו לו, אבל אם ייתנו לי 10 דקות להתארגן, אני ארגיש הרבה יותר טוב. כבר קרה לי שפתחתי את הדלת לאורח לא צפוי עם הפיג'מה הכי מגעילה ומביכה שלי, וזה לא משהו שאני רוצה שיקרה הרבה פעמים. וחוץ מזה, כשמודיעים לי מראש, אני גם דואגת לכיבוד טעים, מה שלא תמיד אפשר למצוא אצלי בבית כשלא צפויים אורחים…

אז אם אתם בסביבה, אתם בהחלט מוזמנים לביקור. רק שלחו איזה ווטסאפ קודם, טוב?

מה בא לכם ללמוד היום?

אני לא יודעת אם אתם מהאנשים שאוהבים הרצאות וחוגים וסדנאות, אבל אם לא, כדאי שלפחות תבדקו את זה שוב, כי אני יודעת שהרבה אנשים שאני מכירה ממש גילו בשה חיים ועניין חדשים ומלהיבים. והאמת היא שיש המון אפשרויות שונות שאפשר לבחור – חוגי ריצה ויוגה ואמנות פלסטית וסריגה, הרצאות על היסטוריה ופילוסופיה ושיפור עצמי, סדנאות הכנת שוקולד, ביודנסה או הגנה עצמית – הכול הולך, וכל אחד יכול למצוא מה שמתאים לו.

אני אוהבת הרצאות בעיקר, ואני הולכת לפעמים לאוניברסיטה לכל מיני הרצאות מיוחדות, בעיקר באנגלית. יש לי חברה שכבר עשתה נראה לי עשרות סדנאות והיא כבר די אלופה באפיית לחם מחמצת, בסריגת קרושה ובעוד דברים שאני לא זוכרת. אני הייתי איתה לא מזמן בסדנה על קפה, שהייתה ממש מעניינת וגם מעשית, כי הבנתי למה אני לא אוהבת את הקפה שיש לנו בבית ומה אני צריכה לקנות, ודרך אגב מצאתי פה https://www.vero-cafe.co.il/category/קפסולות-קפה מגוון עשיר שאפשר לבחור ממנו. ככה שהסדנאות האלה לא רק מעניינות, הן גם עוזרות לשפר את החיים קצת.

אני חושבת שזה ממש נחמד שכל אחד יכול למצוא לו מה ללמוד די בקלות. האינטרנט מאפשר לנו למצוא בדיוק את מה שמעניין אותנו וגם דברים שבכלל לא חשבנו עליהם קודם. אז אני ממליצה לקום מהכורסה, להתנתק קצת מהטלוויזיה וללמוד משהו. אז מה בא לכם ללמוד היום?

השדרות הלכו לישון

ביקרתי ביום שישי שעבר ביפו אחרי די הרבה זמן שלא הייתי שם, וכרגיל – יש חדש. הפעם מה שהכי נגע לי ללב היו שדרות ירושלים החסומות והעצובות. רחוב ראשי כל כך, מלא במוסדות אוכל וחנויות מכל המינים והצורות הפך לאתר בנייה של הרכבת הקלה והוא נראה ישן שינה עמוקה.

הבורקס שאני הכי אוהבת התחבא מאחורי שלט של הרכבת, וכשנכנסתי לא הייתי צריכה להגיד יותר מדי עד שבעל הבית התחיל לשפוך את צרותיו וכאביו על זה שאין לקוחות מאז שסגרו את הרחוב. באמת מאוד עצוב.

אני יודעת שכדי ללכת קדימה, לפעמים יש מחיר שצריך לשלם בהווה. העסקים בשדרות ירושלים הם הקורבנות הנוכחיים של הקידמה, של הרכבת שהולכת לחבר ערים ושכונות ולהקל על החיים של הרבה אנשים. בסופו של דבר, ברור שזה טוב שבונים סוף סוף אמצעי תחבורה ציבורי שמתאים למאה ה-21, אבל בדרך יש מפסידים, ולא בטוח שכולם יוכלו להתאושש מהתקופה הקשה הזאת.

האם אפשר היה לעשות יותר בשביל העסקים האלה? אולי כן ואולי לא. בכל מקרה אני קוראת לכם, אלו שאוהבים את יפו, לבוא ולטייל ברחוב המשובש הזה – תנו לעסקים שמתבאים מאחורי הגדרות קצת טעם לחיים.

לב הבית

לא סתם הרבה אנשים חוזרים על המשפט השחוק הזה – "המטבח הוא הלב של הבית". היום זה ממש ככה, וזה כנראה בגלל שכולנו נהיינו כאלה אניני טעם ופודיז שנהנים לבלות במטבח ולגעת בחומרי גלם וכל שאר ההנאות האלה שלמדנו מתוכניות הבישול בטלוויזיה.

פעם המטבח היה בכלל חדר סגור ונסתר בבית, כזה שאפשר לסגור לו את הדלת בזמן שמטגנים בפנים כדי שהריח לא יגיע לכל הבית, והיום – ההיפך המוחלט. המטבח הוא באמצע הבית ואין לו דלתות או קירות, ככה שכל הבית מרגיש מה מתבשל במטבח.

גם אצלנו בבית זה ככה – המטבח הוא המקום שכולם נפגשים בו, כשהילד חוטף משהו מהמקרר ואמא מכינה לעצמה קפה, כשאבא מכין חביתה והילדה לוקחת שתייה. זה המקום שכולם בסוף מגיעים אליו, כי אין ברירה – חייבים לאכול. ובגלל זה כל שינוי במטבח הוא שיחת היום בבית. הנה עכשיו נגיד שלומי החליט לקנות מכונת קפה (אחרי הרבה התלבטות, כי הוא רצה מכונה עם טחינה של קפה ואני אמרתי שעדיף קפסולות – יש פה הרחבה בנושא אם זה מעניין אתכם https://bit.ly/38uC00k ) ואני כבר יודעת מה ילך כשהיא תגיע – כולם ירצו לנסות וישחקו איתה וינהלו ויכוחים על הקפסולה הכי טעימה. ככה זה במטבח שלנו.

אתם יודעים מה הדבר שעדיין חסר לי בכל זאת? שהילדים היקרים שלי יתחילו גם לסדר אחריהם את המטבח ואולי אפילו לשטוף כלים. הגזמתי?

צורות אמנותיות

קבלו המלצה על בילוי אמנותי איכותי וכיפי עם הילדים – התערוכה האינטראקטיבית לילדים במוזיאון תל אביב עם קוביות הטנגרם:

http://www.tamuseum.org.il/he/about-the-exhibition/tangram-complex-shapes

חברה שלי הייתה שם עם ילדים בני 4 ו-7 וכולם ממש נהנו. ודרך אגב, נראה לי שיש כניסה חינם לילדים – אז אין לכם שום סיבה לא לבקר.

גישות שונות – אהבה אחת

ביום שבת עשיתי עם חברה טיול בדרום תל אביב ושמתי לב שהרבה נשים אפריקאיות נושאות את תהינוקות שלהם במין בד שקשור להם על הגב. זאת כמובן לא הפעם הראשונה שאני רואה את זה, אבל הפעם שמתי לב לזה יותר ודיברנו על זה שתינו וסיכמנו שזה נראה מאוד נוח.

העניין הזה של נשיאת התינוק על הגוף של האמא זה כנראה הדבר הכי טבעי לנו בעולם, אבל איך נושאים זה כבר עניין אחר. לנו יש כל מיני מתקנים מסובכים וחכמים שהם ככל הנראה בטיחותיים יותר לתינוק, אבל לא בטוח שהם נוחים יותר או טובים יותר. אני באמת לא מבינה בזה כל כך, אבל התינוקות שנקשרו לאימהות שלהן על הגב נראו רגועים מאוד.

וחוץ מזה, העניין הזה שהתינוק על הגב הוא די מעניין, כי האמת שזה נראה יותר נוח לאמא. היא יכולה להרים דברים ולעשות כל מיני פעולות הרבה יותר בחופשיות, או לפחות ככה זה נראה. אז למה אצלנו זה מקדימה? שנוכל לראות את הילד יותר טוב? מעניין…

מה שבאמת מעניין זה איך תרבויות שונות מגדלות ילדים בצורות שונות. בשורה התחתונה המרשם הוא די זהה – המון אהבה, דאגה ותשומת לב, אבל איך כל אמא עושה את זה? אז זהו, שזה כבר עניין של תרבות וגם של אופי – כל אמא והאימהות המיוחדת שלה! אני חושבת שזה מקסים.

ציור, ציור שעל הקיר

התלחתי לא מזמן לקרוא את הבלוג של כרמל קמין, שהוא ממש נחמד ושימושי, ומצאתי שם כתבה על סיור גרפיטי שהיא עשתה ואני גם רוצה עכשיו לעשות:

https://terminal-ck.com/israel/graffiti-florentin/

אני באופן אישי מאוד אוהבת את הסיורים העירוניים האלה, שמגלים לנו דברים שנמצאים לפעמים ממש מתחת לאף שלנו אבל היינו צריכים שמישהו יסב את תשומת ליבנו אליהם. גרפיטי זה אולי משהו שקל לראות, אבל צריך לדעת למצוא, אז טוב שיש מי שיודע לעשות את זה בשבילנו.

וחוץ מזה, יש עוד מלא סיורים מעניינים בתל אביב, אז יאללה, כבר הרבה פחות חם, אז אין לכם תירוצים!

חבילה משפחתית

לשלומי הייתה יום הולדת בחודש שעבר, ועם כל התכנונים והרעיונות שהיו לי – בסוף זה נגמר בעוגה עם נרות. רציתי להזמין חברים, אבל שולמי לא רצה, רציתי ללכת למסעדה, אבל שלומי אמר שהוא הכי אוהב את האוכל שלי, רציתי לקנות מתנה, אבל הוא עדיין לא החליט מה הוא רוצה… בקיצור, לא הצלחה גדולה.

אז חשבתי לעצמי שאם הוא לא בעניין, אז נכריח אותו וזהו. חשבתי לקחת אותו לחופשה רומנטית, אבל הילדים שמעו את הרעיון והתחילו במשחקי היעלבויות שלא לוקחים אותם גם, אז אמרתי: יאללה, חופשה משפחתית! אני לא יודעת עדיין מה שלומי חושב על זה, אבל הוא כנראה יאשר את ההצעה. ממילא עכשיו יהיה קשה לבטל, אחרי שהילדים כבר התחילו להתכונן.

אולי היה עדיף לבלות רק שנינו, לקחת פסק זמן מההורות וכל האחריות וכאבי הראש שבאים איתה, אבל האמת היא שהכי כיף כולם ביחד. ואם ניסע לאילת, כמו שתכננתי, אז מה נעשה שם רק שנינו לבד? הרי יהיה יותר מעניין עם הילדים. רק מה? הפעם אין סיכוי שאנחנו נוסעים ברכב עם הילדים ומשתגעים מהשעמום וההתבכיינויות שלהם. הפעם חיייבים טיסה, ואם אתם רוצים המלצה ממני – יש דילים כאלה של טיסה עם מלון שכדאי לבדוק, תראו פה https://www.makorrishon.co.il/expert/155153/ . בסופו של דבר, אם אני רוצה לפנק את שלומי, נהיגה של יותר משלוש שעות היא בטח לא כזה פינוק…

איך זה שתמיד בסוף זה כולנו ביחד? איך זה שאנחנו לא מצליחים לצאת לחופשה זוגית? התשובה היא כנראה די פשוטה – אנחנו הכי נהנים בחבילה משפחתית מלאה. או שפשוט קשה לנו לאכזב את הילדים, שזאת כבר בעיה חינוכית אחרת לגמרי. יאללה, לאילת?

ההמלצה – תישארו בבית

מזג האוויר בחוץ נהדר והרבה אנשים יוצאים לטיולים ברחבי הארץ – מהצפון לדרום, מהעיר לקיבוץ, מהטבע הפראי לקניונים ובקיצור, בכל פינה. זה נחמד מאוד, כמובן, אבל יש לזה גם לא מעט חסרונות. קודם כל יש פקקים בכל מקום וזה כבר משהו שלא נעים להתמודד איתו, וחוץ מזה, הכול צפוף ורועש ובלגאן. נסו למשל למצוא מקום לאכול בו בנמל תל אביב או מקום להניח את הצידנית ליד הכנרת – אני אומרת לכם שלא תמצאו.

אז אולי דווקא להישאר בבית זאת האופציה השפויה? למי שגר בתל אביב כל יציאה מחוץ לבית היא כבר כניסה לשדה קרב, ויש מקומות שממש צריך לדחוף בהם כדי להצליח לעבור, אז אנחנו נשארים בבית. יש לנו אוכל, טלוויזיה, אינטרנט וכל מה שצריך כדי ליהנות בשקט בלי להידחף בין מיליוני אנשים, ואנחנו עדיין נהנים מהחופש. מה רע?

אני יודעת שלהורים לילדים קטנים להישאר בבית זאת אופציה פחות טובה, כי הקטנים משתגעים להיות בבית כל היום וחייבים "לאוורר" אותם מדי פעם במקומות שהם יכולים להשתולל בהם, אבל בכל זאת נחמד גם לקחת יום אחד רגוע, לעשות יצירה ופאזלים, לראות סרט טוב ביחד בטלוויזיה ולבשל ארוחת צהריים. זואת גם דרך להעביר יום בחופש הארוך מדי הזה.

אז תישארו בבית! בעצם, תעשו מה שעושה לכם טוב, העיקר שתיהנו מזמן איכות משפחתי.

מחוץ לעיר

ביום שבת קבענו עם זוג חברים שגרים בזכרון יעקב ארוחת צהריים. התוכנית הייתה להגיע אליהם בבוקר עם הילדים, לעשות טיול של שתי המשפחות באזור ואז לחזור אליהם לאכול. בסוף יצא שהגענו רק עם ילדה אחת (לאחרים יש דברים יותר טובים לעשות עם עצמם, כמו להימרח על הספה, מסתבר), אבל הטיול בכל זאת יצא לפועל.

זה כנראה החיסרון הכי גדול בחיים בתל אביב – לא רואים ירוק. היציאה הזאת החוצה מהעיר ממש עשתה לנו טוב, ראינו פריחה והכול ירוק ויפה, פרפרים ודבורים, שמש נעימה אפילו פגשנו צב חמוד אחד. זה ממש נתן לנו אנרגיה לשבוע חדש. אחרכך נהנינו גם מארוחה מצוינת שאחריה גיליתי משהו מגניב.

מה גיליתי? הגישו לנו קפה אחרי הארוחה והוא היה לי טעים במיוחד. שאלתי אם זה בגלל המכונה או בגלל הקפסולות ואז חברה שלי אמרה שהיא הכינה אותו במקינטה. מסתבר שיש לה שיטה מאוד מדויקת להכין קפה במקינטה וזה יוצא מעולה. אז רשמתי לעצמי את סדר ההכנה ועכשיו אני חופרת בין כל מיני מקינטות ומנסה לבחור לי אחת, אולי מפה https://www.vero-cafe.co.il/category/מקינטות . אני רק מקווה שיצליח לי המתכון הסודי כמו שמצליח לה…

לפעמים אנחנו שוכחים שמחוץ לסביבה היומיומית שלנו, הלחוצה והעירונית, יש גם חיים אחרים – חיים שקרובים לטבע ולאדמה, חיים עם יותר מרחב לנשימה. מזל שאפשר לקחת את האוטו בשבת וליהנות מהם קצת ועדיין להישאר תל אביבים כמו שאנחנו אוהבים.